פסק-דין בתיק ת"א 13805/00

1.         התובעת, תאגיד ישראלי שבבעלותו ספינה להובלת נוסעים בשכר, הגישה תובענה לתשלום תגמולי ביטוח מחמת אובדנה המוחלט של הספינה עקב שריפה שפרצה בה ביום 17.2.98, עת עגנה בנמל יפו. נזקי התובעת עומדים על 77,484 דולר. הנתבעת לא כפרה בכיסוי הביטוחי, אך נאותה לשלם לתובעת סך של 18,100 דולר בלבד, תוך שהיא מעלה טענות באשר לגובה הנזק, ביטוח חסר ואי הכרה בתנייה בדבר חדש תמורת ישן. התובעת כופרת בעמדתה זו של הנתבעת. לשיטתה, על הנתבעת לשלם לה 59,384 דולר, הוא  סכום  ההפרש  בין  גובה  הנזק  (77,484 דולר) לבין תגמולי הביטוח ששולמו לה (18,100 דולר).

2.         בכתב הגנתה, הודתה הנתבעת באירוע השריפה. היא כפרה בטענה כי הספינה ניזוקה כמעט לחלוטין. לשיטתה, נזקי התובעת הם 130,960 ש"ח (+מע"מ) ומסכום זה יש להפחית השתתפות עצמית בסך 5,400 ש"ח. דא עקא, לשיטת הנתבעת קיימא לן ביטוח חסר. זאת על שום שבשנת ביטוח קודמת, בוטחה הספינה (בחברת הביטוח כלל) בסכום של 150,000 דולר ומתוך סכום זה היה גוף הספינה מבוטח ב- 80,000 דולר. בנספח להצהרת הביטוח דנן, העריכה התובעת את שווייה המלא של הספינה ב- 119,250 דולר, וחרף זאת החליטה התובעת לבטחה בסכום של 80,000 דולר בלבד. מכאן, שעניין לנו בביטוח חסר.

לשיטת הנתבעת, לאחר חישוב, על פי עקרון המיצוע שבבסיס הסיטואציה של ביטוח חסר והפחתת השתתפות עצמית, זכאית התובעת ל- 82,456 ש"ח. הנתבעת שילמה לה 82,759 ש"ח (קרי: 303 ש"ח יותר מן המגיע). מכאן שאין התובעת זכאית לתשלום נוסף כלשהו.

3.         בכתב תשובתה, כפרה התובעת בטענה בדבר ביטוח חסר תוך שטענה כי בפוליסת הביטוח הקודמת שהייתה לה בחברת כלל, בוטחו דברים נוספים (שלא נכללו בביטוח אצל הנתבעת). מכאן, שאין רלבנטיות לפוליסה הקודמת.

4.         בפתח ישיבת ההוכחות, הסכימו בעלי הדין לצמצם את המחלוקות ביניהם, כדלקמן:

(א)              ימונה שמאי כמומחה מטעם ביהמ"ש לקביעת גובה הנזק שנגרם לתובעת;

(ב)              תישמענה ראיות רק בסוגיית הביטוח החסר;

(ג)               בגדרי הסיכומים, יתייחסו הצדדים לשאלת ניכוי הבלאי, קרי: "חדש תמורת ישן". לא הייתה מחלוקת לגבי סכומי ההפחתות משווי הציוד והשאלה שנותרה להכרעה היא אם יש מקום לביצוען, אם לאו.

5.         המומחה מטעם בית המשפט, מר ש' פודולי, קבע בחוות דעתו (מיום 26.3.04) כי נזקי השריפה עולים כדי 146,630 ש"ח במונחי פברואר 1998 (מועד אירוע הנזק). המומחה הוסיף והתייחס בחוות דעתו הן לסוגיית ניכוי הבלאי והן לסוגיית הביטוח החסר.

            העיון בסיכומי התובעת (כמו גם בסיכומי התשובה) מעלה כי היא לא התייחסה כלל לסוגיית ניכוי הבלאי (על אף שהוסכם כי הנושא יידון בסיכומים). מכאן, שאין היא חולקת על הניכוי. לשון אחר: הערכת הנזק צריך שתביא בחשבון כי מדובר בערכי קימום (הפחתת הבלאי משווי הנזק) ולא בערכי כינון (חדש תמורת ישן). מחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, מר פודולי, עולה כי אכן כך נהג הוא בבואו להעריך את היקף הנזק.

מנגד, לא היה מקום להתייחסות כלשהי לסוגיית הביטוח החסר בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש. המומחה נתבקש לחוות את דעתו בשאלה אחת ויחידה: הנזק שנגרם כתוצאה מן השריפה (עמ' 3 שורות 5-6). הוא לא נתבקש לומר דבר אודות הביטוח החסר. בנושא זה הוסכם בין בעלי הדין כי תובאנה ראיות. מקובלת עליי אפוא עמדת התובעת, לפיה אין לייחס כל משקל לדברי המומחה בסוגיית הביטוח החסר משלא נתמנה לשם כך כלל ועיקר.

6.         מכאן, לסוגיית הביטוח החסר. סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (שאינו חל בענייננו, נוכח הוראת סעיף 72 (א) (2) לחוק), קובע את עקרון המיצוע, באמרו:

" היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בשעת כריתת החוזה".

(ההדגשות - שלי. מ' י')

העקרון שבסעיף 60 הנ"ל מעמיד את שוויו האמיתי של הנכס המבוטח מול שוויו על פי פוליסת הביטוח, והכל - בשעת כריתת חוזה הביטוח. ככלל, מועד אחרון זה הוא אפוא המועד הקובע לצורך קיומו או העדרו של ביטוח חסר, בדין הישראלי. כך  הוא  הדין  אף  לפי הוראת סעיף 44 (4) לחוק חוזי הביטוח האוסטרלי (Insurance Contracts Act, 1984). אלא שאין זו האפשרות היחידה. קיימת חלופה נוספת המוכרת בעולם לצורך המועד הקובע להיותו של ביטוח בגדר ביטוח חסר. חלופה זו עניינה ב מועד אירוע הנזק (ולא במועד כריתת החוזה). חוזה הביטוח בפרשתנו (שעל תוכנו אין חולק), מורה בסעיף 5.1 כי המועד הקובע הוא יום אירוע הנזק.

וזו לשון סעיף 5.1 לפוליסה:

"If the property or any part thereof insured under this policy shall at the time of any accident which may give rise to a claim, be of greater value than the amount insured, the Assured shall be deemed to be his own insurer for the difference between the Insured amount and the actual value and shall bear a rateable proportion of the loss accordingly".

(ההדגשות - שלי. מ' י')

7.         בעלי הדין נחלקו בשאלה מי נושא בנטל ההוכחה באשר להיותו של הביטוח דנן בגדר ביטוח חסר.